יש היבטים רבים של הורות שפחות מורגשים בתקופות של שגרה, אבל בעתות משבר נוכחותם מתגברת. דוגמא מוחשית ל-“עתות משבר” זה מצב המלחמה בישראל בימים אלה.
אחד הבנים שלי מגויס והיה אמור לצאת לחופשה קצרה לסוף השבוע. כלתי היקרה שיתפה שהיא מתלבטת אם לספר לבנותיהם, בנות 3.5 ו-1.5 בהתאמה, שאבא חוזר הביתה לשבת.
מצד אחד, היא רצתה לחלוק את ההתרגשות והציפייה לבואו אחרי כמעט שלושה שבועות של היעדרותו מהבית. ברור שגם בגיל הזה הבנות חשות בחסרונו ומתגעגעות אליו. מצד שני, בצבא כמו בצבא, כל תכנית היא בסיס לשינוי, והיא לא רצתה שהם יתאכזבו אם החופשה תבוטל.
ה’אינפוט’ שלי היה שגם אם היא לא תגיד להם שאבא אמור לשוב הביתה, הן ירגישו בכך. עצם הידיעה שלה, האמא, זה מספיק כדי לשדר להן והן יקלטו. כי ילדים קולטים הכול. מבלי שתאמר מילה הם יחושו את הציפייה הנרגשת שלה, ושטוב לה, והטוב הזה ישרה גם אצלם אפילו אם לא ידעו בדיוק למה.
לילדים יש יכולת מופלאה לחוש את הלך הרוח של הוריהם (במיוחד של אימהות!). נראה לנו לפעמים שיש להם חיישנים שכל יחידת מודיעין צבאית הייתה מתברכת בהם. טובי המדענים לא באמת מצליחים להסביר את התופעה, אך אין ספק שהיא קיימת. החיבור האנרגטי שעולה על זמן ומרחק בין אמא לילד טבוע מלידה. יש לפעמים תקופות שזה קצת נסתר, אבל ללא ספק זה קיים.
מה אנו למדים מכך שיכול לשמש אותנו בכל עת?
אנחנו לומדים שאנחנו לא חייבים להתאמץ כל כך הרבה כדי להסביר, להבהיר ולתווך. כאשר אנו סומכים על האינסטינקט המולד של ילדינו לחוש את מה שאנו מרגישים, אנו יכולים להימנע מבזבוז יתר של אנרגיה, ולעתים קרובות, גם להתרחק מדינמיקות שליליות מיותרות.
נסו את זה בבית, בכל עת ובכל מצב.
בהצלחה!
****
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה 0507710804
להצטרף להרהורי הורות (קבוצה שקטה)-