הביטוי “מצפים” מתייחס למעמדם של הורים לקראת לידת תינוק. משלב זה ואילך, ההורים נמצאים במצב מתמשך של ציפייה.
בואו נדבר על ציפיות. מה אנחנו מצפים לגבי הילדים שלנו?
לילות ללא שינה, ‘גיל שנתיים האיומות’ (המכונה terrible twos), מְרִיבוֹת וִירִיבוּת בין אחים, חוסר שיתוף פעולה עם מטלות, הם לא יאהבו ללכת לבית הספר, לא ירצו לעשות שיעורים, לא יוכלו להעסיק את עצמם, לא ירצו לאכול אוכל בריא, וכמובן, גולת הכותרת – שנות ההתבגרות הסוערות..
המילון מגדיר ציפיות כ- ‘דבר לצפות לו, מידת ההסתברות שמשהו יקרה.’
כן, ברור כשמש שזה מה שהולך להיות, ואנחנו ההורים? רק מחכים לזה באמונה בלתי מעורערת.
אבל רגע! מי אמר???
אנחנו אמנם משוכנעים מעבר לכל ספק שזה בלתי נמנע, אבל זה לא בהכרח כך.
כן, ילדים (אפילו תינוקות) יכולים לישון לילה שלם, אחים יכולים להסתדר, אפילו להיות חברים, זאטוטים בני שנתיים יכולים להיות מקסימים, ילדים יכולים לעשות את המטלות שלהם בחפץ לב וללכת לבית הספר בשמחה, ואחרון חביב, גיל ההתבגרות של ילדינו יכול להיות כיף – לנו ההורים!
הנה העניין.
אנחנו לא יכולים לשלוט בהתנהגות של הילדים שלנו בשום גיל או שלב. אבל יש לנו שליטה מלאה על הציפיות, הלך הרוח, וההשקפה שלנו על גידול ילדים.
הציפיות שלנו לא יגרמו לילדים שלנו להתנהג בצורה מסוימת. מה שהם יכולות לעשות זה לשים אותנו בהלך רוח של ביטחון, וזה מעצים אותנו לעומת הציפיות הנמוכות שמחלישות אותנו, וגם את ילדינו.
נסו את זה בבית, תאמצו אמונה בלתי מעורערת דווקא לכיוון הטוב, וראו איך הדרך להורות שמחה ורגועה נפתחת לפניכם.
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה 0507710804
להצטרף להרהורי הורות (קבוצה שקטה)-