מריבות בין אחים זה הנושא החם (כמעט) בכל משפחה שאיכשהו מופיע בגרסאות רבות ושונות.
איכשהו, זה נהיה ‘נתון’ שמתייחסים אליו כאל ‘גזרה משמים’, חלק בלתי נפרד מגידול ילדים. הורים מצפים לזה, ובהתאם לכך עסוקים במניעה או חיפוש פתרונות.
חייבת להיות דרך טובה יותר…
נגיע ל’דרך הטובה יותר’ מתוך הבנה מחודשת של התפתחות התופעה הזו.
קודם קצת סמנטיקה: ‘אחווה’ זו מילה שמייצגת רגש חיובי כלפי אחרים.
הפירוש של אחווה לפי מילון אבן שושן: ‘שותפות גורל; חברות; ידידות…’ מה למילים האלה ולמריבות???
אכן ‘אחווה’ נובעת מהמושג ‘אחים’ על כל הטוב שמשתמע מכך, ולא יריבות ותחרותיות, כפי שמקובל לראות ולקבל כמובן מאליו את הדינמיקה בין אחים.
אמת, פעם לקשר בין אחים היה קונוטציה חיובית ונעימה. אבל למרבה הצער, כל זה השתנה. איך זה השתנה?
התרבות המערבית המודרנית הציבה את הילד במרכז. הכל סובב סביבו כדי להבטיח את אושרו (“העיקר שהילד יהיה מאושר…”).
ייתכן שבמשפחה שבה יש ילד אחד זה עשוי להיות רלוונטי עקב המצב הטכני שכל תשומת הלב מופנית לילד היחיד…
עם זאת, במשפחה ממוצעת שבה יש ילדים נוספים, העלילה מסתבכת… הרי יש רק מקום לאחד במרכז. אם מישהו אחר נכנס לתמונה, נהיה צפוף… התוצאה: ‘תחרות’ על המקום הנחשק ב’מרכז’. המושג אחווה כפי שהכרנו בעבר בצורה חיובית מתרוקן מכל תוכן…
אבל יש דרך אחרת. פשוט הדרך הטבעית:
לחזור למיקום הנכון של הילד ביחס להורה. כיצד נעשה זאת?
פשוט מאד. במקום להציב את הילד במרכז, נחזור למבנה המשפחתי הטבעי, שבו הורים מובילים וילדים באופן אינסטינקטיבי מצטרפים אליהם.
השגת מטרה זו מתחילה בראש ובראשונה בדפוס חשיבה והלך רוח של ההורה, על ידי דבקות במעמד המהותי שיועד לו כמנהיג. ובעקבות זאת, ציפייה טבעית שהילדים ילכו בעקבותיו. זה אלמנטרי בעולם החי. אך טבעי הוא שגם בני האדם יתנהלו כך.
המצב שהילד במרכז לא הפך את הילדים למאושרים יותר (בדרך כלל רק תובעניים יותר…), ובטח שלא נתן להורים את המעמד והשקט הנפשי שמגיע להם.
עם ביטחון ללא ערעור במעמד של ההורה כמנהיג, אפשר להגיע רחוק. השמים הגבול. וכן, זה אפילו יכול לשנות את האינטראקציה בין האחים לטובה!
נסו את זה, ואל תתפלאו כשזה יקרה. זה אך טבעי.
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה 0507710804
להצטרף להרהורי הורות (קבוצה שקטה)-