‘שושן קאלה’ זה נשתל לפני למעלה משנה. הפריחה היפיפייה שלו הסבה לנו הנאה רבה.
כעבור תקופה הוא התחיל לנבול…ותוך כמה שבועות לא נשאר זכר כלשהו ליופי המהמם שלה, וגם לא ‘קצה חוט’ שייתן תקווה לעתיד. היה נראה שזה חסר תקווה…
ופתאום, לפני כמה ימים הכל השתנה. מה שנראה חסר תקווה בוודאות החל להראות סימני התחדשות. ואז הבנו שזה היה שם לאורך כל הדרך. פשוט נסתר. חי וצומח, בקצב שלו אבל לא בטווח ראייה. לא ראינו את היופי שעם הזמן יופיע, אז איבדנו תקווה.
ככה זה עם הילדים שלנו לפעמים. כל כך הרבה מוסתר. אנו רואים רק את מה שנמצא על פני השטח, וזה מביא אותנו לראות אותם (או את התנהגותם…) כ’חסרי תקנה’ או ‘חסרי תקווה’.
אבל היופי שם, ובמוקדם או מאוחר הוא יופיע. פשוט צריך להאמין.
וכדי באמת להאמין, לא צריך הוכחות. גם אם אנחנו לא רואים את זה, אנחנו פשוט יודעים, בוודאות!
יש משהו מרגיע בלדעת בוודאות, בניגוד למצב של ספקות.
הבחירה בין להאמין ובין להטיל ספק היא בידינו. כהורים אנו בוחרים אם להתייאש ממה שרואים, או להאמין ולצפות בהתאם.
האם מה שאנחנו רואים יוביל אותנו לפקפק בהם, ובסופו של דבר לפקפק גם בעצמנו?
או שאנחנו נביט ‘מעבר’, בידיעה שהטוב המולד נמצא שם, ואז אנחנו מצפים שהוא יציג את עצמו בזמן.
הציפייה ליופי שיופיע בסופו של דבר היא ההפך הקוטבי מחוסר תקווה.
המפתח נמצא בידיים שלך. תאמיני!
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה 0507710804
להצטרף להרהורי הורות (קבוצה שקטה)-