תקשורת בין אישית היא חיונית, אבל לאחרונה הפכה להיות מוגזמת.
התפתחה מנטרה שתקשורת, ורצוי כמה שיותר, היא מָאֲסְט לפיתוח מערכות יחסים. בהתאם לזאת אנחנו מדברים, מביעים את עצמנו, ומקפידים לא להשאיר דברים שלא נאמרו, כדאי למלא את התנאי הזה. נוצרה תחושה שהתנהלות מערכת היחסים תיקבע לפי כמות המילים שייזרקו לחלל.
בתקשורת עם ילדינו אנו מסבירים, מנמקים ומזכירים. ולוודא שהם הבינו והפנימו, לרוב חוזרים על הכול שוב ושוב…
אמא יקרה, קחי פסק זמן. מגיעה לך הפוגה.
ניקח דוגמא ממצב שכיח אצל הרבה משפחות.
את שומעת את הילדים רבים, ומייד נמשכת להצטרף לחגיגה בתפקיד מפשר, מגשר, שופט או שוטר. בקיצור, כוחות שמירת השלום של האו”ם. כמובן את מבהירה (בנועם וברוגע…), “אצלנו בבית לא מרביצים, מבקשים יפה, מדברים ולא מכים, וכו'”. אם אמרת את זה פעם אחת, אמרת את זה אלף פעמים. הם יודעים.
לכן, לפני שאת נשאבת למעגל קסמים נוסף שישאיר אותך סחוטה ואובדת עצות, תלחצי על ‘פָּאוּזָה’ – תעצרי רגע, ותתרחקי.
להתרחק זו לא להזניח וזה לא לוותר על תקשורת. זה פשוט להימנע מעוד סיבוב ללא תועלת. כי הם עדיין רבים למרות כל ההרצאות, הדיבורים וההתערבות שלך.
לקיחת צעד אחורה מעצימה אותך כהורה, כי אז את לא “מופעלת” על ידי הילדים שלך. וזה מעצים את הילדים כי הם ילמדו להתמודד עם מצבים שלא תמיד לרוחם – אין ספק, החיים טומנים בחובם הרבה מקרים כאלה. אנחנו מגדלים את ילדינו להתמודד עם כל מה שהחיים יזמנו להם.
הצלחה במשימה זו לא מבוססת בהכרח על כמה אנחנו מדברים, אלא על כמה אנחנו סומכים. והם יודעים מתי אנחנו סומכים עליהם, גם אם לא נגיד מילה אחת על זה, החיישנים שלהם יעשו את העבודה.
כשאנחנו סומכים על עצמנו כהורים אנחנו סומכים על הילדים, וכל מילה מיותרת.
תגובות ושאלות יתקבלו בברכה 0507710804
להצטרף להרהורי הורות (קבוצה שקטה)-